המניפסט שניתן בהר החרמון-מסר מהמאמוס לעולם

היום, בהר החרמון, נפתח פרק חדש במסעם של המאמוס משבט הארואקו מהסיירה נבדה דה סנטה מרטה בישראל. עם שחר, על ההר הגבוה ביותר בארץ, עמדנו יחד נושאי מסורת עתיקה מאמריקה הדרומית ותלמידים של הדרך כאן בישראל כדי לבקש רשות מההרים ומהרוחות לעבוד באזור זה, בצפון.

המאמוס מלמדים שהכל מתחיל ברשות. כל פעולה, טקס או ריפוי, דורשים הכרה בכוחות המקום. רק לאחר שמתקבל האישור מהרוח, מההר ומהמים, ניתן להתחיל בעבודה.

בהר החרמון מקום שבו השמיים פוגשים את האדמה, שבו נולדים הנהרות הזורמים דרומה נפתח השער. משם המשכנו אל ברכת רם, מים בלב לוע געש רדום, כדי להתחבר לאנרגיית המים ולהתכונן לטקס הגדול שיתקיים בשבת.

וכך, ביום זה, קיבלנו מהמאמוס מתנה נדירה הכרזה אוניברסלית למען דו-קיום ושלום, מניפסט עולמי שהם מסרו לעולם כולו דרך הר החרמון, כציר תודעה פעיל המחבר בין ההרים הקדומים של הסיירה נבדה ללב המזרח התיכון.

זהו מסר שמבקש להזכיר לנו את החוק הפשוט והעמוק של החיים – את הצורך לעלות מהקו האופקי של הפירוד והאגו, אל הקו האנכי של ההרמוניה, השלום, והחיבור עם הטבע.

הכרזה אוניברסלית למען דו-קיום ושלום

מוצגת מציר התודעה: הר החרמון, ישראל

“מתוך חכמתם העתיקה של המאמוס מהסיירה נבדה דה סנטה מרטה, ‘לב העולם’ הפועם למען כולם, ובסמכותם של המאמוס בונקואנימאקו וגונימאקו, אנו מעלים חוק אוניברסלי זה.

כמנהיגים וסמכויות מסורתיות, וכמנהל ילידי של אמנסטי אינטרנשיונל לזכויות אדם באמריקה הלטינית, פעולתנו מתמקדת בזריעת טיפה של שלום והרמוניה באדמה זו, בעלת החשיבות הרוחנית העמוקה, וביצירת קשר בלתי ניתן לשבירה בין פסגות הרוח לצירי התודעה הפלנטרית.”

1. העימות הוא הקו האופקי

“מקור הסבל והפירוד הוא הקו האופקי, אנרגיה שלילית המונעת על ידי האגו, הקנאה וה’אני תחילה’.

ראייה קצרה זו מתעלמת מן האמת שהחיים אינם שייכים לנו, הם ניתנים בהשאלה.

פגיעה בעולם הטבעי שהוא ‘האומה הירוקה’, החיים של האנושות, היא פגיעה בעצמנו ומובילה אותנו לאבדון.”

2. הדרך היא הקו האנכי

“הנתיב היחיד אל השלום הוא הקו האנכי: שלום והרמוניה עם הטבע, כבסיס לדיאלוג כן ואמיתי.

הר החרמון הופעל כ’מגדלור קוסמי’ המשדר את החוק הזה.

חכמת המאמוס מבוססת על עיקרון אחד, ההגנה על האומה הירוקה.

צדק עולמי ודו-קיום אמיתי יתאפשרו רק כאשר האנושות ומנהיגיה יתיישרו עם החוק האוניברסלי הזה, המבטיח חיים, הרמוניה ושלווה לכל העמים, ללא יוצא מן הכלל.”

היום הזה היה נקודת פתיחה למסע של ריפוי ואיזון בצפון הארץ, עבודה עם ההרים, עם המים ועם לבבות האנשים.

המאמוס מזכירים לנו שהשלום אינו יעד מדיני, אלא מצב תודעתי; שהוא מתחיל ביחסים שבין האדם לטבע, בין ההרים לאוקיינוסים, בין האני לאחר.

זהו מסר לכולנו, לכל מי שמקשיב.

שהעבודה שלנו על פני האדמה הזו תיעשה בהרמוניה, בענווה, ובזיכרון מתמיד שהחיים אינם שלנו, אלא מתנה.