עדכונים מלב העולם

פתאום זה הרגיש כאילו הדרך הפכה לנהר גועש. היא זזה, מתפתלת, משנה כיוון, לוקחת אותנו למקומות שלא תמיד צפינו מראש, ובכל זאת, כשמקשיבים לה באמת, מרגישים שיש בה דיוק.

החודשים האחרונים היו כאלה עבורנו.

אנחנו רוצים לשתף את קהילת המאמוס, ואת כל מי שמלווה את הדרך הזו, בעדכון אישי ועמוק על מה שעברנו, על מה שלמדנו, ועל הכיוונים שנפתחים עכשיו מתוך העבודה המשותפת.

אחד הרגעים המשמעותיים ביותר עבורנו בחודשים האחרונים היה בנובמבר האחרון, כשעלינו לנאבוסימקה, עיר הבירה של המאמוס הארוואקוס, גבוה בהרי הסיירה נבדה דה סנטה מרטה. זהו מקום שנושא עוצמה שקטה ועמוקה, ובתוכו הרגשנו שוב עד כמה ההר הזה מחזיק זיכרון, כיוון וידיעה.

באותו ביקור עשינו גם עבודה אישית, וגם עבודה שנגעה בישראל. הבאנו את השאלות, את הכאב, את הטריטוריה, ואת מה שממשיך להישא בלב מאז השנים האחרונות. במהלך השיחות שם, אחד הממוס הבכירים אמר בפשטות ובבהירות שצריך להגיע לישראל ביוני.

שמענו את זה, והלב רעד.

חודש טאיוני הרגיש קרוב מאוד. כמעט מעבר לפינה.

ואנחנו היינו עסוקים כבר בעוד דברים, בעוד תהליכים, בעוד תכנון. ואז עלו מיד כל השאלות: איך נעשה את זה, איך נספיק, איך נגייס את המשאבים, איך נצליח להניע מסע כזה בתוך כל מה שקורה.

וכמה ימים לאחר מכן, שוב פרצה מלחמה בסיבוב הנוכחי.

ברגע אחד, כל מה שנראה ככיוון התחיל לזוז. המציאות שוב השתנתה במהירות. אנשים היו טרודים ועסוקים, הלבבות היו מתוחים, והאוויר התמלא בעוד שכבה של חוסר ודאות. גם אצלנו עלו שאלות גדולות, גם מעשיות וגם פנימיות. איך מחזיקים דבר כזה, איך מתקדמים, ואיך יודעים אם זה אכן הזמן.

בתוך כל זה, גם עברנו כמה ימים של מחלה חזקה מאוד. דווקא בזמן הזה, אחד הממוס הקרובים אלינו הגיע אלינו הביתה. מתוך המפגש הזה נפתחה שיחה עמוקה, פשוטה, מדויקת. משם התבהר שכרגע זה אינו הזמן המתאים להגיע לישראל. שחוסר הוודאות גדול מדי, ושהכיוון הנכון יותר הוא לכוון לאוקטובר.

מאז אנחנו ממשיכים להיות בדיאלוג איתם.

השיחה הזו חיה עם הרבה סבלנות. העבודה הזו ממשיכה. אנחנו עומדים להיפגש איתם שוב כדי להמשיך לדייק את הדברים, להקשיב, ולבדוק יחד מה מבשיל, מה מבקש זמן, ומה מבקש תנועה.

החוויה הזו הזכירה לנו שוב שיעור עמוק מאוד מהדרך: לפעמים הכיוון מגיע ברור, ואז המציאות מזמינה להמתין. לפעמים יש קריאה חזקה, ואז נדרש עוד זמן כדי שהדברים ינחתו במקום המדויק שלהם. ובתוך כל זה, התפקיד שלנו הוא להמשיך להקשיב, לנשום, ולהחזיק את הקשר חי.

קולומביה: הסיירה נבדה והמשך הקשר

אנחנו שוהים עכשיו בפלומינו, על קו החוף, במקום שבו הים וההרים המושלגים נפגשים בתוך אותו מבט. הטריטוריה כאן ממשיכה ללמד אותנו בכל יום משהו על יחסים, על זמן, ועל הקשבה.

כאן, אחרי קבלת אישור מהממוס, התחלנו את ההכנות למסעות הבאים, וגם את ההעמקה המחודשת בקשר עם הממוס קוגי והממוס ארוואקוס. העבודה המשותפת נמשכת, לא כפרויקט חד פעמי, אלא כתהליך ארוך טווח. תהליך שמבקש לבנות אמון, לשמור על קשר, ולפעול מתוך כבוד והדדיות.

אחד מרגעי השיא של התקופה הזו היה המסע בסיירה נבדה עם קבוצה מישראל, מסע של 13 יום סביב ההר, כולל הגעה לנאבוסימקה, מה שנקרא בפי הארוואקוס “הלב של לב העולם”. זה היה מסע חזק, אישי, עמוק, מלא בלימוד, טקסים, שתיקה, ומפגש עם טריטוריה שמשנה משהו מבפנים.

אנחנו עדיין מעבדים את כל מה שעלה שם.

עוד נכתוב ונשתף יותר לעומק.

אבל כבר עכשיו ברור לנו שהמסע הזה פתח עוד דלתות, גם למי שהצטרפו אליו, וגם לנו.

הזמנה למסע נוסף ביולי

ומתוך כל השינויים, ומתוך ההבנה שהחיים ממשיכים לזוז תוך כדי, אנחנו רוצים גם לפתוח הזמנה חדשה.

ביולי הקרוב אנחנו מתכוונים לצאת לעוד מסע עלייה לרגל לסיירה נבדה עם הממוס, ואנחנו מזמינים קבוצה קטנה נוספת, עד שישה אנשים, להצטרף אלינו.

כן, אנחנו יודעים שיש הרבה חוסר ודאות, במיוחד סביב טיסות, תנועה ותכנון. אנחנו מרגישים את זה גם. ובכל זאת, חשוב לנו לפתוח את האפשרות הזו, ולראות מי מרגיש קריאה אמיתית לצאת למסע כזה דווקא עכשיו.

זהו מסע עומק אישי וקבוצתי. מפגש עם הטריטוריה, עם ההר, עם הממוס, עם הקוגי ועם הארוואקוס.

מרחב של הקשבה, טקס, עבודה פנימית, ותנועה בתוך שדה חי של יחסים.

אנחנו פותחים את ההזמנה הזו ברגישות, ועם הרבה כבוד לקצב של כל אחד ואחת. מי שמרגיש עניין, סקרנות או קריאה, מוזמן לכתוב לנו. נשמח לשתף יותר פרטים ולבדוק יחד אם זה מדויק. כאן תוכלו ללמוד עוד

העבודה עם ישראל ממשיכה

בתוך כל זה, אחד הצירים המרכזיים שממשיכים להוביל אותנו הוא העבודה עם ישראל. עם האדמה, עם האנשים, עם מה שהטריטוריה הזו נושאת ומבקשת.

בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז הביקורים הקודמים של המאמוס בישראל, נפתחו תהליכים שממשיכים לחיות ולהתפתח. העבודה האנרגטית, הטקסית והקהילתית עם ישראל נשארת חיה מאוד עבורנו.

גם עכשיו, כשאנחנו מחוץ לישראל, אנחנו ממשיכים להרגיש את המקום הזה עמוק בלב העבודה שלנו. אנחנו מחזיקים את השאלה מה הטריטוריה הזו צריכה עכשיו. איך אפשר להמשיך לתמוך. איך אפשר להמשיך לארוג גשר בין החכמה של המאמוס לבין המקום והאנשים בישראל.

אם הדברים ימשיכו לנוע בדיוק ובאישור, הכוונה היא להמשיך לעבוד גם לקראת אפשרות של הגעה נוספת באוקטובר הקרוב. זו עדיין עבודה שנמצאת בהתהוות, אבל היא חיה מאוד בתוך הלב שלנו.

הקהילה ממשיכה לגדול

במקביל למסעות וללמידה בשטח, המשכנו גם לפתח את הפעילות של ריפוי אדמה ואת הסדרה של שיחות עם האלדרס. פתחנו מחזורים חדשים, ליווינו קבוצות, יצרנו וובינרים פתוחים לקהילה, וקיימנו מפגשים עם שומרות ושומרי ידע ממסורות שונות.

אנחנו רואים שוב ושוב עד כמה יש צמא אמיתי.

צמא לחכמה שמחוברת לחיים.

צמא לקהילה.

צמא לשפה שמחברת בין גוף, רגש, רוח, אדמה וייעוד.

בתוך התקופה המורכבת שכולנו חיים בה, אנחנו מרגישים יותר ויותר שהעבודה הזו פוגשת צורך ממשי. היא פוגשת את הרצון לחזור ליחסים. עם עצמנו. עם הקהילה. עם האדמה. ועם הזיכרון העמוק של מה זה אומר להיות חלק מהבית הגדול.

תודה והמשך הדרך

אנחנו רוצים לסיים את העדכון הזה בהודיה גדולה.

תודה למאמוס.

תודה לזקנים ולזקנות.

תודה לכל מי שהחזיקו, פתחו דלתות, נתנו אמון, ליוו, והמשיכו להזכיר לנו שהדרך הזו נבנית לאט, דרך יחסים אמיתיים.

תודה גם לקהילה שמלווה אותנו, שצועדת איתנו, ששואלת, נפתחת, ולומדת יחד איתנו.

אנחנו ממשיכים.

להקשיב.

ללמוד.

לנוע.

ולבנות את הדרך הזו צעד אחר צעד.

בקרוב נשתף עוד על המסע, על האפשרות להצטרף ליולי, ועל מה שממשיך להיוולד מתוך העבודה המשותפת.

באהבה ובהוקרה,

טליה ודרור