מה האש אוכלת?
סיפור בהשראת החוכמה והשיחות עם המאמוס מהסיירה נבדה דה סנטה מרתה
הלילה ירד על ההר, ומעל העצים הופיעו הכוכבים. הילד ישב לצד מאמו גונימאקו מול המדורה והניח ענף דק בין הלהבות. יחד הם צפו בו הופך לגחל אדום.
"מאמו גונימאקו, מה האש אוכלת?"
המאמו הביט במדורה.
"את מה שאנחנו מוסרים לה."
"נתתי לה עץ."
"והיא החזירה לך חום ואור."
"ומה קורה לעשן?"
"העשן נושא את מה שהאש קיבלה אל הרוח, אל השמים ואל העולם שסביבה."
הילד חשב לרגע.
"אפשר לתת לאש גם מחשבות?"
"אנחנו עושים זאת בכל יום. כל אש מתחילה במחשבה. האש שמבשלת מזון, האש שמחממת בית, הנר שמלווה תפילה וגם האש שנשלחת כדי לפגוע. עוד לפני שהיד מדליקה אותה, המחשבה כבר בחרה את דרכה."
"אם אתן לה כעס, מה היא תחזיר?"
"עוד כעס ועוד אש."
"ואם אתן לה תפילה?"
"היא תישא אותה."
הילד קירב את ידיו אל החום.
"יש גם אש בתוכי?"
"כן. היא מחממת את גופך, מניעה אותך ומעניקה לך כוח. לפעמים היא מופיעה כאומץ, לפעמים כרצון ליצור, ולפעמים ככעס שמבקש כיוון."
"איך מכוונים את האש?"
מאמו גונימאקו לקח ענף וסידר בעזרתו את הגחלים.
"באמצעות מחשבה מסודרת. אש שמקבלת מקום, כוונה וגבולות יכולה לבשל ארוחה, לחמם בית ולחבר משפחה. אש שנולדת מתוך כאב עלולה להשאיר אחריה אדמה פצועה."
הילד הביט באפר שסביב המדורה.
"גם האדמה זוכרת אש?"
"האדמה זוכרת מדורות, שריפות, מלחמות ותפילות. והיא יודעת גם להצמיח חיים מתוך האפר."
"אז האש טובה או מסוכנת?"
"האש היא כוח. השאלה היא איזה קשר אנחנו יוצרים איתה."
הרוח התחזקה והלהבות התרוממו. מאמו גונימאקו אסף מעט אדמה וחיזק את המעגל סביב המדורה.
"לכל יסוד יש מקום בתוך הסדר. המים מלמדים תנועה, האדמה מלמדת יציבות, האוויר נושא חיים ומחשבות, והאש מלמדת שינוי."
"מה היא משנה?"
"עץ הופך לאור. מזון הופך לכוח בגוף. כאב יכול להפוך להבנה. כעס יכול להפוך לאומץ שמגן על החיים."
הילד הביט אל ההרים החשוכים.
"זו הסיבה שאתם רוצים לחזור לישראל?"
מאמו גונימאקו הנהן.
"ישראל חוותה אש רבה בבתים, בשדות, בלבבות ובמחשבות. אנחנו מבקשים לעזור להשיב את האש אל מקומה בתוך הסדר."
"ומה המקום שלה?"
"בשמש שמגדלת מזון. במטבח שמזין משפחה. בנר שנדלק לתפילה. במדורה שמפגישה אנשים. ובלב שמוצא אומץ לבחור בחיים."
הילד הרים ענף נוסף, אך עצר לפני שהניח אותו באש.
"מה כדאי לשאול לפני שנותנים משהו לאש?"
"שאל מה יישאר אחריה."
"אור?"
"אולי."
"חום?"
"אולי."
"משהו חדש?"
"תמיד. האש משנה כל דבר שהיא פוגשת."
הילד הניח את הענף בעדינות בין הגחלים.
"אני רוצה לתת לה מחשבה של שלום."
מאמו גונימאקו עצם את עיניו.
"שמור את המחשבה הזאת גם אחרי שהמדורה תכבה. תן לה מילים, ידיים ורגליים. כך האש שבתוכך תהפוך לאור שמוביל בדרך."
השניים ישבו בשקט. הענף הפך לגחל אדום, והגחל הפך לאפר.
לפני שקמו שאל הילד:
"מאמו גונימאקו, מה האש אכלה הלילה?"
"עץ, פחד ומחשבה אחת של שלום."
"ומה היא החזירה?"
מאמו גונימאקו הצביע על פניו המוארות של הילד.
"את זה תגלה בדרך שבה תחיה מחר."
תגובות